אכן , שני קולות סותרים במקרא ואין ליישב ביניהם — מלך וגם לא מלך הדיון הנרחב עד כה ברציונל ה " אנרכיסטי " , המצביע על הסתייגות נמרצת מן המלך ומן המלוכה , מעורר מאליו את השאלה , איך יתיישב הדבר עם הרעיון המנוגד והידוע - זה המעניק מקום מרכזי דווקא למלוכה ולבית דוד כשושלת שלטונית מלוכנית , העומדת לכאורה עד סוף כל הדורות . בסתירה זו אתמקד להלן . לפי עמדה ידועה במחקר , בכל הארצות האגרריות הקדומות בעולם העתיק הייתה נפוצה התופעה של שימוש בדת כדי לייסד ולבסס כוח מלכותי מרכזי בחברה מאורגנת , כמו אנומה אליש וכדעת וייטלאם . הנחתו , המצויה במחקר היא , שהמלכות בישראל לא הייתה חריגה מהמקובל במזרח הקרוב הקדום בכל הנוגע לשימוש בדת המדינה כדי לעצב ולשמר את השלטון המלכותי . על הנחה רווחת זו חלקתי לאורך כל החיבור כאן . את הפרק השלישי לעיל הקדשתי לדיון על שתי תפיסות עיקריות , מנוגדות , הרווחות במחקר , סביב השאלה , מהו יחסו של המקרא כלפי המלוכה כדגם של שלטון מדיני ? ישנה עמדה , שלפיה המקרא מחייב את המלוכה הישראלית ; וישנה עמדה נגדית , שלפיה המקרא שולל את המלכות . המחלוקת במחקר מתמקדת בפרשנות שניתנה לשלושה מ...
אל הספר