מבוא: על האפשרות לדבר את השואה והנכבה יחד

המכונן והטראומטי של היהודים , שלו ערך אוניברסלי וגלובלי . לפיכך , השיח הזה מעורר זעזוע בכל פעם שמתברר שהפלסטינים אינם יודעים די על השואה ואף אינם מעוניינים לדעת עליה , אך מנגד , במסגרת השיח הזאת היהודים אינם מחויבים ללמוד על הנכבה ולעסוק במשמעויותיה . שיח השואה היהודי והגלובלי מהסוג הזה יכול להיות סובלני לאזכור הנכבה אם הדבר נעשה בהתאם לכללים ההיררכיים של השיח . אולם לעתים אף עצם העיסוק בנכבה , שבעטייה דורשים הפלסטינים את זכות השיבה של הפליטים ותביעות פוליטיות אחרות שנראות בעיני יהודים רבים כחותרות תחת עצם יהדותה של מדינת ישראל , נתפס כחילול זכר השואה ולעתים אף כביטוי של אנטישמיות . חלק ניכר מהציבור הפלסטיני דוחה שיח זה בטענה שהוא חד צדדי . רבים מהפלסטינים סבורים כי בסופו של דבר זיכרון השואה שנארג אל שיח מהסוג הזה הוא מעין הון סמלי התומך בעמדה היהודית ציונית מפני שהוא מצדיק , ולו בעקיפין , את הקמת מדינת ישראל ; מכיוון שהוא מחייב אמפתיה מיוחדת כלפי העם היהודי וכלפי קורבנות השואה ; ומאחר שהוא מייחד את שואת היהודים מכל שאר אירועי הקטסטרופה שהתרחשו בעולם כאירוע בעל משמעויות היסטוריות אוניב...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד