שניהם משתייכים לאליטה נושאת הבשורה , ומכאן שלילת הסמכות החיצונית והיעדרו של כל ויסות מוסרי חיצוני . הטענה לדמיון בין האידיאולוגיות הניהיליסטיות של באזארוב ורסקולניקוב מקבלת סימוכין במאמר מערכת שכתב דוסטויבסקי בכתב העת שלו התקופה בגיליון מאי . 4186 כותרתו הייתה "מר שדרין , או הפילוג בקרב הניהיליסטים " . סלטיקוב שדרין היה חבר בכיר במערכת בן הזמן . חיבוריו הסאטיריים ( כדוגמת " היסטוריה של עיר אחת " ) הביעו ביקורת ארסית ביותר על החברה הרוסית , והוא נהנה מהשפעה רבה בעולם הספרותי בשנות השישים . דוסטויבסקי ניהל עמו מלחמת עטים בלתי מתפשרת . כשהתפרסם אבות ובנים לעג סלטיקוב שדרין לדמותו של הניהיליסט באשר הוא . כעת טען דוסטויבסקי שסלטיקוב שדרין נפל קורבן לדוגמטיזם השולט בחברי המערכת של בן הזמן . הוא הרי אינו שלם עם הרעיונות הניהיליסטיים , ואף היה לבוז בעיני המילה הרוסית הקיצוני משום שהוא נעדר להט בהגנה שלו על הקדמה , על מדעי הטבע ועל הרס האסתטיקה האידיאליסטית . הניהיליסטים מהללים את "עקרון השובע " , המדגיש את חשיבות צרכיו הפיזיולוגיים והחומריים של האדם , ומפריחים ססמאות גסות בסגנון " טוב זוג נעלי...
אל הספר