אמנם יש הרבה כימיקלים שונים ששייכים לקטגוריה שהכימאים מכנים אותה " מלחים " , אבל להדיוטות " מלח " פירושו נתרן כלורי . זהו המלח בה " א הידיעה שאנחנו מתאווים לו , שמתבל את מזוננו , שאנחנו צורכים אותו יותר מדי ולוקים במחלות בגללו . היום המלח בא מתוך מלחייה העומדת על כל שולחן אוכל ובסופו של דבר מהמרכול , הוא זול והוא מצוי בכמויות לא מוגבלות . הקושי העיקרי שיש לגופנו עם המלח הוא להיפטר ממנו ; את זה אנחנו עושים בשפע בשתן ובזיעה שלנו . צריכת המלח היומית הממוצעת בעולם היא 12 - 9 גרם , והטווח הוא בעיקר 20 - 6 גרם ( גבוה באסיה יותר מבכל מקום אחר ) . אבל לפנים לא בא המלח מהמלחיות אלא היה צריך לחצוב אותו איכשהו מהסביבה . ציירו לכם בדמיונכם מה דמות היתה לעולם לפני שהופיעו המלחיות בכל מקום . הקושי העיקרי שלנו עם המלח אז היה להשיג אותו ולא להיפטר ממנו . הסיבה היא שרוב הצמחים מכילים מעט מאוד נתרן , אבל בעלי החיים צריכים נתרן בריכוזים גבוהים בכל הנוזלים החוץ תאיים שלהם . עקב כך , אף שאוכלי הבשר משיגים בקלות את הנתרן הנחוץ להם מאכילת אוכלי עשב מלאים בנתרן חוץ תאי , אוכלי העשב עצמם מתקשים להשיג את הנתרן ...
אל הספר