אחרי הלילה הראשון שביליתי בכפר ברמת ניו גינאה התעוררתי למחרת בבוקר למשמע צעקות של ילדי הכפר ששיחקו מחוץ לבקתה שלי . במקום לשחק קלאס או לדחוף מכוניות צעצוע , הם שיחקו במלחמה שבטית . לכל ילד יש קשת קטנה עם אשפת חצים וראשי חץ מעשב שפוגעים אבל אינם פוצעים . הילדים מחולקים לשתי קבוצות , יורים חצים זה בזה , בן אחד בכל קבוצה מתקדם ומתקרב אל ילד " אויב " לפני שהוא יורה עליו , אבל מדלג וקופץ מצד לצד כדי שלא ייפגע בעצמו ונסוג במהירות אחורה כדי לקחת חץ חדש . זה היה חיקוי ראליסטי של מלחמה אמתית ברמה , אלא שהחצים לא היו ארסיים , המשתתפים היו ילדים ולא מבוגרים , הם היו בני אותו הכפר , והם צחקו . ה " משחק " שלמדתי ממנו על החיים ברמת ניו גינאה אופייני למשחק המכונה משחק חינוכי בכל רחבי העולם . רוב משחקי הילדים הם חיקוי של פעולות המבוגרים , שהילדים רואים אותם או שומעים עליהם בסיפורים שהמבוגרים מספרים . הילדים משחקים להנאתם , אבל המשחק ממלא תפקיד — לתת להם להתנסות בדברים שיעשו לימים בתור מבוגרים . למשל , האנתרופולוג קרל היידר ראה שהמשחק החינוכי של ילדי הדאני ברמת ניו גינאה מחקה כל דבר שמתרחש בעולם המבוגר...
אל הספר