שרשרת האירועים שתיארתי היא דוגמה לדרך שבה המנגנונים המסורתיים של ניו גינאה יכולים להתמודד בדרכי שלום עם אבדן שנגרם לאנשים מידי אנשים אחרים . היא מנוגדת לדרך שבה מערכות הצדק של מדינות המערב מתמודדות עם אבדן כזה . במקרה של בילי ומלו היתה תגובתה של מדינת פפואה ניו גיני שהמשטרה לא התעסקה באבל או ברגשי הנקם של קרובי בילי אלא האשימה את מלו בנהיגה מסוכנת . אף שמשפחתו של בילי , כולל דודו גנג ' ימפ , שהיה נוכח בזירת התאונה , לא האשימו את נהיגתו של מלו , טענה המשטרה בכל זאת שמלו נהג מהר מדי . חודשים רבים נשאר מלו בכפר שלו , חוץ מהפעם שבא לעיר לדבר עם המשטרה , כי חשש מפעולת נקם של אנשי שפלה צעירים וחמומי מוח . בני כפרו של מלו עמדו על המשמר והיו מוכנים להגן עליו אם יותקף . אחרי השימוע הראשוני במשטרה עברו כמה חודשים עד השימוע השני , שבו הצטווה מלו לבוא אל העיר פעמיים בשבוע להתייצב לפני קצין התעבורה בעודו מחכה שעניינו יובא למשפט . בכל התייצבות חיכה מלו במשרד התעבורה מחצי יום עד יום שלם . רישיון הנהיגה שלו נלקח ממנו בשימוע השני . מאחר שעבד בחברה בתור נהג , אבדן רישיון הנהיגה גם עלה לו באבדן עבודתו . ...
אל הספר