להלכה , היחסים המרחביים בין חברות מסורתיות שכנות יכולים להקיף קשת שלמה של תוצאות , שבקצה האחד טריטוריות בלעדיות לא חופפות עם גבולות ברורים ומוגנים בפטרולים ובלי שום שימושים משותפים , ובקצה האחר גישה חופשית של כל אחד לכל מקום בלי שום טריטוריות מוכרות . מן הסתם אין חברה שמתאימה בדיוק לקצה הזה או לקצה הזה , אבל כמה חברות מתקרבות לקצה הראשון . למשל , ידידי אנשי ההר שזה עתה תיארתי אינם רחוקים ממנו : יש להם טריטוריות בעלות גבולות מוגדרים שהם מפטרלים בהם , יש להם טענה לבלעדיות המשאבים בטריטוריה שלהם והם מתירים גישה לאנשים מבחוץ רק לצורך מעבר ונישואי תערובת נדירים . חברות אחרות שמתקרבות אל הקצה של טריטוריות בלעדיות הן הדאני ( תמונה 1 ) מעמק בלים ברמת ניו גינאה המערבית , האינופיאט ( קבוצה אינואיטית ) בצפון מערב אלסקה , האיינו בצפון יפן , היולנגו ( קבוצה אבוריג ' ינית בארץ ארנהם בצפון מערב אוסטרליה ) השושוני בעמק אוונס בקליפורניה והינוממו בברזיל ובוונצואלה . למשל , בני דאני משקים ומעבדים חלקות גן שמופרדות מחלקות הגן של קבוצה שכנה של בני דאני בשטח הפקר בלתי מעובד . כל קבוצה בונה בשטח ההפקר בצד של...
אל הספר