הקדמה ( 3 ) בטיעונו של ברקלי בסעיף 4 אינה זקוקה לליבון ולהצדקה מיוחדים . ברור היה לברקלי , שאידאות אינן מרחפות סתם כך באוויר והן זקוקות לבית קיבול , המזוהה אצלו עם השכל , או עם האני הקרטסיאני . מובן היה לו שאין אידאה שאינה נמצאת או מתרחשת בשכלו של מישהו . כיוצא בזה כשמדובר בתחושות . כפי שהתחוור לנו , על פי ברקלי , תחושות צריכות תמיד להיות תחושות שיש למישהו : " היה ריח" פירושו " מישהו הריח אותו" וכו' ( סעיף . ( 3 תלותן של התחושות בסובייקטים חשים מובנת מאוד כאשר עורכים גזירה שווה בין התחושות לבין כאבים , וכבר ראינו שברקלי גוזר גזירה שווה כזאת . השוו את שתי הטענות : לפלוני יש חור בשן , אך אין הוא יודע זאת . לפלוני יש כאב שיניים , אך אין הוא יודע זאת . שלא כטענה הראשונה , הטענה השנייה נראית חסרת שחר , אפילו אין בשיניו של פלוני שום פגם ( וכאבו הוא מיגרני , או מדומה . ( ואם תחושות דומות לכאבים , אזי חסרות שחר הן גם טענות כגון פלוני רואה צבע כתום , אך אין הוא יודע זאת . משהתקבלה הקדמה , ( 3 ) נקל להסיק את המסקנה הסופית המסכמת את הדיון . המסקנה מתקבלת על יסוד גזירה לוגית שאין בה דופי . וזו המס...
אל הספר