לאן חותר ברקלי ? כאשר מצרפים להקדמה הראשונה , שנדונה לעיל , את ההקדמה השנייה , מתקבלת מיד מסקנה מרחיקת לכת ביותר . הבה נראה : ( 1 ) מושאי החושים ( בתים וכו ( ' הם דברים שאנו תופסים באמצעות החושים . ( 2 ) הדברים שאנו תופסים באמצעות החושים הם אידאות . לכן , ( ה ) מושאי החושים ( בתים וכו ( ' הם אידאות . לפחות לכאורה הטיעון תקף מהבחינה הלוגית ( הוא בעל מבנה מוכר למדי : כל א הוא ב וכל ב הוא ג , לכן כל א הוא ג . ( מסקנתו של הטיעון קובעת את הזהות : מושאים = אידאות זהות זו היא עיקרון יסודי באידאליזם של ברקלי וצעד חשוב ביותר לקראת הוכחתה של המסקנה הסופית האומרת : " להיות" משמע " להיתפס" . ואולם , לא די להיווכח שהטיעון של ברקלי תקף מן הבחינה הצורנית , יש עניין בצירוף המיוחד של שתי ההקדמות . ( 2 ) + ( 1 ) מהר מאוד אפשר להיווכח שהמונח " תופסים" מובן אחרת בכל אחת משתי ההקדמות , וכל אחת משתיהן מבטאת דבקות בתיאוריית תפיסה שונה . שאלה איזו תיאוריית תפיסה מבטאת הקדמה , ( 1 ) ואיזו – הקדמה (? 2 ) דיון הקדמה ( 1 ) מבטאת את גישת השכל הישר , ובעצם את הריאליזם הנאיבי , שעל פיו אנו תופסים את המושאים עצמם ( ב...
אל הספר