( 2 ) העצם קיים בשלמותו ברגע נתון , הוא מתקיים לאורך זמן , והקיום שלו בלתי תלוי בדברים אחרים , לפחות יחסית . העצם הוא אותו דבר בלתי משתנה המתמיד למרות השינויים החלים בו . זו הדרך להבחין , ראשית , בין עצמים ובין תכונות , ושנית , בין עצמים ובין אירועים . העצם הוא זה שלו קורים האירועים – הסלע מתפורר , העץ נשבר , המים קופאים – והעצם הוא זה , שכפי שאומרים , התכונות " שייכות" לו או הן " בו . " מה טיבה של שייכות זו של התכונות לעצמים ? זוהי אחת הסוגיות הקשות ביותר במטפיסיקה . ( 3 ) להבחנות דלעיל מקבילה ההבחנה התחבירית בין נושא ל נשוא ( פרדיקט . ( בפסוק כגון " השולחן הוא לבן , " המילה " שולחן" מציינת את העצם , והמילה " לבן" מציינת תכונה אחת של העצם . השולחן נותר אותו עצם , אותו שולחן , אף על פי שקורה לו משהו ( למשל , כאשר אני צובע אותו ) ותכונותיו מתחלפות ( כתוצאה מן הצביעה שאני צובע אותו , השולחן הלבן נעשה אדום . ( פסוקים שונים , שלהם אותו נושא , אבל נשוא שונה , אומרים דברים שונים על אותו עצם . אריסטו הצביע אפוא על הקבלה בין המבנה הלוגי הבסיסי ( כך הוא חשב ) של פסוקים בשפת הדיבור ( ביוונית , כ...
אל הספר