אפשר כמובן לטעון שבסך הכול מדובר בעוד בלוקבסטר אווילי , שמערב סצנות אקשן מרהיבות שעושות שימוש במיטב הפעלולים והגרפיקה הממוחשבת יחד עם עושר של ציטוטים והתייחסויות לתרבות הפופולרית , למשל , סרטים על מלחמת העולם השנייה ועל וייטנאם . הוליווד החדשה החדשה איבדה את היכולת של הוליווד הקלאסית לגולל סיפור לכיד ואין זה מפתיע שסצנות האקשן לא ממש מתחברות יחדיו וגם לא לשאר המרכיבים בסרט , כמו סיפור המסגרת . אולם תומס אלססר מציע פרשנות שעל פיה קיים בכל זאת בסרט היגיון שקשור לבעיות שהעלנו . נחזור אל ראיין המבוגר בבית הקברות . נוכל לומר שאפילו עשרות שנים אחרי האירועים הוא עדיין סובל נפשית ובמובן מסוים הוא נפגע טראומה : הוא מתמוטט מול הקבר בתחילת הסרט ובסופו מספר שלא חלף יום אחד שבו לא חשב על דבריו של סרן מילר – כך שנראה שזיכרון העבר עדיין רודף אותו ומשפיע בעוצמה רבה על חייו בהווה . אולם ממה בדיוק נובעת הטראומה ? לא מהזוועות , מהפצועים ומהמתים אשר בהם חזה ; גם לא מהעובדה שנודע לו בבת אחת ששלושת אחיו נהרגו , עובדה שאינה זוכה כלל לאזכור בסיפור המסגרת על ראיין המבוגר . הדבר שרודף אותו מידי יום כל השנים הלל...
אל הספר