5.3.1 האם אפשר להאמין לסרטים?

פורסט גאמפ , כמו ג'יי אף קיי – תיק פתוח , נתקל בביקורת על האופן שבו שינה סרטי ארכיון היסטוריים . באמצעות כלים דיגיטליים הצליח הסרט להכניס את דמותו של פורסט גאמפ אל תוך האירועים המצולמים , ובכך , בדומה למה שעשה סטון , לשכתב את המסמך ההיסטורי . אך פורסט גאמפ מרחיק לכת הרבה יותר מג'יי אף קיי – תיק פתוח . כאן כבר לא מדובר רק בסרט מבוים בעל מראה " אותנטי" ( למשל , כי הוא בשחור לבן או בפורמט של סרט ביתי ) וגם לא בעיוותים לסרטים שמשנים את הגודל , המהירות או הצבעים , אלא בשינוי ממשי של התוכן המצולם . פורסט , שלא באמת נכח באירוע ההיסטורי , הוכנס אל תוך הסרט ההיסטורי הקיים כך שיראה כאילו הוא אכן היה שם . מבקרים טענו שבכך יאבדו צופים את היכולת להבחין בין דימוי אמתי לבין זיוף דיגיטלי מתוחכם . הם טענו שהאפקטים שאפשרו את הכנסת הדמות אל תוך סרטי התעודה הם צעד נוסף לקראת היום שבו אפשר יהיה לשתול יחדיו באותו סרט מגוון כוכבי קולנוע מתקופות שונות , חיים ומתים ; למשל , להפיק מחדש את קזבלנקה Casablanca , ) ( Michael Curtiz , 1942 בכיכובם של ק'ג ניקולסון ומרלין מונרו , כשליטל ארד'ריצ מנגן בפסנתר . Jay Carr ...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה