כיצד אפשר בכל זאת להציג טראומות גרעין אם החברה אינה מוכנה להכיר בהן או בטראומטיות שלהן ? אחת מהדרכים לעשות זאת היא באמצעות פנטזיות קולנועיות . בחלק זה של הפרק נעסוק בהרחבה בפנטזיה ונבחן כיצד אפשר לקשרה לניתוח סרטים ולטראומה . כבר נתקלנו במונח בשני הפרקים הקודמים במהלך הסקירה של תולדות הדיון בטראומה אצל פרויד ואחרים . ראינו שבתחילה האמין פרויד ב"תיאוריית הפיתוי" שעל פיה עברו מטופלות ומטופלים שלו חוויות טראומטיות בעלות אופי מיני בילדות אשר גרמו להם סבל נפשי בגיל מאוחר יותר . אולם , בשלב מאוחר יותר הוא נטש את התיאוריה הזו והחל לטעון שחוויות הילדות היו בעצם פנטזיות או שהזיכרונות שילבו בתוכם פנטזיות . אין דרך לדעת בוודאות אם הסימפטומים שגילה מעידים על חוויות שבאמת עברו על חולים בילדותם , על פנטזיות מגיל זה או אולי מתקופה מאוחרת יותר , או על שילוב כלשהו בין שתי האפשרויות . בנוסף , ראינו בפרק הקודם , שלדעת פרויד ה"פנטזיות" הללו היו בעצם עקבות זיכרון מתקופה קדומה של האנושות שהחולים "ירשו" באופן לא מודע . הפנטזיות אצל פרויד אינן אפוא " שקריות" לגמרי . אמנם , הזיכרון שהחולה מעלה בטיפול אינו מתאר...
אל הספר