אחד מהמחקרים המפורסמים ביותר בנושא התנהגות קולקטיבים , מחקר שהיה מוכר היטב גם לפרויד , הוא פסיכולוגיה של ההמונים ( Psychologie des foules ) מאת גוסטב לה בון ( 1841-1931 , Gustave Le Bon ) שהתפרסם בשנת 1895 וזכה להצלחה רבה . על פי לה בון , כשאנשים מתאגדים לכדי קבוצה ( למשל , בבית מחוקקים או בחבר מושבעים ) הם מאבדים את תכונותיהם האישיות ומתחילים להתנהג כהמון . גם אם כל פרט ופרט בתוך הקבוצה הוא חכם ושקול , הקבוצה , מעצם היותה קבוצה , תתנהג בפזיזות , בהעדר שיקול דעת וללא חשיבה לטווח ארוך . ההמון מהווה מעין נסיגה בהתפתחות האנושית , ומתאפיין בחשיבה נחותה , בדומה לזו של ילדים , פראים או נשים ( שהן נחותות , לדעת לה בון ורבים אחרים באותה תקופה . ( חברי הקבוצה הם אלמונים ואינם חשים אחריות מוסרית . לכן ההמון עשוי לנהוג באלימות קיצוניות כלפי קורבנותיו ואף בני הקבוצה עצמה עשויים להקריב את עצמם למענה . הם מגיבים באופן אימפולסיבי ללא חשיבה וללא מודעות למגבלות . הם נוחים להשפעה ומונעים על ידי רגשות , סיסמאות ריקות ומנהיגים חזקים . בהקשר זה מראה לה בון כיצד מילים מסוימות הן בעלות כוח להלהיב את ההמון אף...
אל הספר