העשור האחרון של המאה ה–19 הוא התקופה שבה התחיל פרויד להתעניין בנפש ולפתח את הפסיכואנליזה וגם התקופה שבה התחיל הקולנוע לפעול בארצות הברית ובאירופה . שני התחומים , הופיעו אפוא באותן שנים וצמחו יחדיו . רבים ניסו מאז לחפש קשרים נוספים בין הפסיכואנליזה לבין הקולנוע . היחס של התנועה הפסיכואנליטית כלפי הקולנוע היה אמביוולנטי . ארנסט ג'ונס מדווח בביוגרפיה שלו כי פרויד צפה בסרטו הראשון בביקור בניו–יורק בשנת , 1909 יחד עם קארל גוסטב יונג ( 1875-1961 , Carl Gustav Jung ) ואחרים , וכי הוא לא התלהב במיוחד מהתחום והיה " משועשע קלות . " רבים בתנועה הפסיכואנליטית גילו עניין במדיום החדש והפגינו יחס חיובי כלפיו . מקורב של פרויד , אוטו ראנק , Otto Rank ) , ( 1884-1939 פרסם חיבור על הכפיל בהשראת הסרט הסטודנט מפראג Der Student ) , ( von Prag , Stellan Rye , 1913 ולאורך השנים פסיכואנליטיקאים אחרים נעזרו בקולנוע לעבודתם . חלקם אף תפסו את הזיכרון האנושי בתור " "סרט ואימצו את המונח " פלאשבק , " שנלקח מהקולנוע , כדי לתאר תופעה פסיכולוגית . במחצית השנייה של המאה ניתחו פסיכואנליטיקאים רבים סרטים , וחוקרי קולנוע א...
אל הספר