על פי ארנסט ג'ונס , הפסיכואנליזה התחילה להתגבש כשפרויד עבר משיטת הקתרזיס בהיפנוזה של ברויאר לשיטת " האסוציאציה החופשית" שאותה פיתח בין השנים . 1892–1895 פרויד , לטענתו לפחות , גילה שאינו מצליח להפנט את כל חוליו ובשנת 1892 ניסה לשכנע את המטופלת שכינה " העלמה אליזבת פון ר'" להעלות זיכרונות שכביכול שכחה בכך שלחץ על מצחה בזמן ששכבה כשעיניה עצומות . במהלך הטיפולים למד שלא לקטוע את רצף המחשבה של המטופלות ולעודד אותן לומר כל מה שעולה בדעתן , גם אם המחשבה נראית להן לא רלוונטית , לא חשובה , או לא נעימה . בשנת 1896 ויתר לגמרי על ההיפנוזה , ובהדרגה גם על השאלות והלחיצה על המצח . באותה שנה גם כינה את השיטה שלו בשם " פסיכואנליזה . " בשנת 1904 הוא אפילו ציין שאין צורך לעצום עיניים , אולם השכיבה על ספת הפסיכולוג עדיין נותרה מרכיב בתהליך הפסיכואנליזה הפרוידיאני . ברגע שנתן פרויד למטופלות שלו חופש לזרום עם האסוציאציות שלהן , הוא גילה שהזיכרונות שלהן לא עצרו כשהגיעו לאירוע שבו הופיע הסימפטום לראשונה ואף לא כשנזכרו באירוע הטראומטי שהיה הגורם לסימפטום . במקום זה , רצף האסוציאציות הוביל את המטופלות עוד ועו...
אל הספר