בתחילת הסרט מוצג הגיבור , דיוויד הקסלי ( קרי גרנט , ( פליאונטולוג , בתנוחה המזכירה את פסלו המפורסם של רודן " האדם החושב . " המצלמה עולה בתנועת טילט אפ ארוכה מרצפת המוזיאון להיסטוריה של הטבע לעבר מרומי האולם . היא נעצרת מול דיוויד , היושב שם וחושב , מבודד לגמרי . דיוויד מוצג כמי שמצוי במצב טרנסצנדנטלי , כלומר כמי שמנותק מן ההוויה החומרית והיום יומית ושקוע כל כולו בפרויקט חייו - שחזור שלד של דינוזאור . פעולת החשיבה של דיוויד מוצגת בהקצנה ובהפרזה , כאילו היא כרוכה במאמץ פיזי ולא מנטלי , והוא מסמן כביכול לעצמו ולסביבתו : " ראו , אני חושב " . הפיכת אקט מנטלי לאקט פיזי יוצרת אפקט קומי ומציגה את הגיבור באור מגוחך . נוסף על כך , הסרט מסמן את הממד האקסצנטרי של דמות הפרוטגוניסט , מודחקת ונשלטת ככל שתהיה , בשלב זה של הנרטיב . בהמשך הסצנה הוא נראה כשהוא מהרהר בקול , בינו לבין עצמו , היכן למקם את העצם בגופו של הדינוזאור . אחת האפשרויות שהוא מעלה היא שהעצם היא חלק מאחוריו של הדינוזאור . גם כאן נוצר אפקט קומי , הנובע מן הפער בין אופייה הרציני והמכובד של החשיבה המדעית לבין איבר הגוף שההשערה או המסקנה ...
אל הספר