לטפח יחסים עם מדינות אסיה ואפריקה . ישראל לא היתה יכולה להגן על עצמה באו"ם ולגייס מיעוט חוסם בהצבעות מכריעות אילו חסרה מעמד ותמיכה באפריקה . כך הצליחה ישראל ביוני , 1967 גם בעזרת כמה מדינות מאפריקה , לגייס שליש חוסם בעצרת האו"ם שמנע קבלת החלטות מחייבות שהיו דורשות מישראל נסיגה מידית בלא שלום . בשנות השבעים והשמונים מנע רוב בעצרת האו"ם , שלאפריקה היה בו חלק נכבד , ניסיון לגרש את ישראל מהארגון וכך לשלול ממנה כל לגיטימציה בין לאומית . אמנם , לאחר , 1967 בהצבעות רבות הצביעו רוב מדינות אפריקה נגד ישראל ומצבה היה רחוק מלהיות נוח , אך בלי קשריה באפריקה מצבה היה גרוע לאין שיעור , ואולי משתווה למעמדה של דרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד ( שגורשה מהאו"ם ומרוב הארגונים והאירועים הבין לאומיים . ( בישראל המתעצבת של שנות החמישים היו שראו במדינות אפריקה את הגשר לשלום בין ישראל לעולם הערבי . רווחה אז הסברה , התמימה אולי , כי " הדרך לקהיר עוברת בבאמקו [ בירת מאלי שבאפריקה . " [ בשנת 1963 אמר שמעון פרס : " מאמצינו לשלום ... כוללים גם הקפת מעגל האיבה הערבי במעגל של ידידות חדשות בארצות החדשות" ( עודד . ...
אל הספר