פרק ד השימוש בידע למטרות שליטה קולוניאלית

והגמישות המשפטית המקומית ביישומם לא אפשרו לקודד אותם כמערכת חוקים כתובה ובלתי משתנה . כפי שנראה בפרק ו , המשטרים הקולוניאליים נאלצו להסתמך על שופטים מקומיים שפסקו את דינם על פי חוקים , שנותרו ברובם בלתי ידועים למשטרים אלו . ההנחה המקובלת בקרב פקידים קולוניאלים , שתמכו בהתבססות על ידע אנתרופולוגי ואתנוגרפי , היתה שידע עמוק יותר בנוגע לאחרים מוביל לשליטה לגיטימית יותר עליהם . טענה זו התבססה על הרעיון כי ידע אמיתי באשר לשגרת חייו של האחר עשוי להבטיח את שיתופו בתהליך הקולוניאלי ובכך לצמצם את אי השוויון . עם זאת , אפשר לטעון כי ראיית האחר מעמדה של כוח היא בהכרח שגויה , ולכן היא מבטיחה את המשכיותם של אי השוויון ושל שליטה בלתי לגיטימית . המשטרים הקולוניאליים דרשו ידע אנתרופולוגי ואתנוגרפי בעיקר בעתות משבר וכאשר הוקמו בהם מוסדות מסוימים , כמו מערכת המשפט הילידית , אולם בו בזמן הם גם יצרו את הידע הזה . למעשה , הידע האתנוגרפי יצר קטגוריות מנהליות והושפע מהן בעת ובעונה אחת . זאת ועוד , היחס בין ידע לכוח בהקשר הקולוניאלי אינו פשוט וחד משמעי : הידע הכשיר במידה מסוימת את הכוח הקולוניאלי לשלוט , אך ה...  אל הספר