הטרילוגיה של אסי דיין – החיים על פי אגפא , ( 1992 ) שמיכה חשמלית ושמה משה ( 1994 ) ומר באום – ( 1997 ) מהווה אפוא , לצד טרילוגיית הערים של עמוס גיתאי ( דברים , [ 1995 ] יום יום [ 1998 ] וקדוש , [( 1999 ] את אחד הטקסטים המשמעותיים ביותר שנוצרו בקולנוע הישראלי של שנות התשעים . חשיבות הטרילוגיה אינה נובעת אך ורק מממדיה אלא בעיקר מהתמודדותה עם הקוד התמטי הטעון , הפוסט–ציוני , של מות האב . שלושת הסרטים מציגים שלושה היבטים של קיום לימינלי , שלכאורה דבר אינו מאחד ביניהם , להוציא שתי דמויות 5 להרחבה על הטרילוגיה של עמוס גיתאי ראו . 2002 Loshitzky המופיעות בכל הנרטיבים כ"לייטמוטיב , " לוי בוסקילה ומשה . שתי דמויות אלה , המייצגות את האחרים המזרחיים של הקולנוע הישראלי , אינן מתכתבות עם מציאות חוץ–קולנועית אלא עם אבותיהן הקולנועיים , גיבוריו דמויי הקריקטורה של ז'אנר סרטי הבורקס , שהומצאו והונצחו על ידי הממסד האשכנזי כחלק ממהלך של סימון האחר במטרה להגדיר ולגדור את זהותו . אך בשונה מהדמויות החדשות המופיעות בקולנוע של שנות התשעים , המתאפיינות ברובן בהתכתבות אינטרטקסטואלית ענפה עם דמויות דומות בעבר הק...
אל הספר