אחד השינויים המרכזיים שחולל קולנוע הגבול היה הבחירה שלא לאפיין את גיבור הסרט כסובייקט משוחרר מכבלי השושלת . בעבר הוצג הצבר כמי שנולד לתוך חלל ריק , וסובל מתסביך אדיפלי הפוך , שבו הדמות האידיאלית היא הבן ולא האב ( שוחט . ( 46 : 1997 אך בשנות התשעים הורחבו גבולות הנרטיב הקולנועי והוא החל לכלול גם את דמות האב על פי התבנית האדיפלית שאפיינה את הספרות העברית של שנות השמונים והתשעים . הבן לא הוצג 3 להרחבה בעניין זה ראו יעל מונק , "חזון האיש אורי זוהר" ( טרם פורסם . ( עוד כמורד באביו משום שזה נחלש ממילא ונחשף במלוא עליבותו , עד שלעתים אף הוצג כגוסס או מי שזה עתה נפטר . קולנוע הגבול עוסק במסעו של הבן לקבלת המקום הפגיע של האב . זהו מסע שבסופו נחשפים מקורות אי הנחת של הבן בעצם הווייתו הטרגית של האב ( למשל בלנגד עיניים מערביות . ( גם דמויות הבנים באותה תבנית עברו שינוי : שוב אין מדובר בצעירים יפי בלורית ותואר , הנחושים בצדקת דרכם . הגיבור כעת אינו בהכרח צעיר , והוא אדם מבולבל כשאר בני דורו במערב , שספק נאבק על הישרדותו בעולם ניהיליסטי וספק מתמסר לחוויה הדקדנטית שמציע עולם שבו פג תוקפן של האידיאולו...
אל הספר