כשעסקנו בסמנטיקה הגבלנו את עצמנו להיבטים בסיסיים ביותר של משמעות – אותם היבטים של פירוש הנשארים קבועים בכל פעם שמשתמשים בביטוי לשוני מסוים . אך יש גם היבטים נוספים באופן שבו אנו מבינים מבעים לשוניים , ואלו מטופלים במסגרת הפרגמטיקה . מדוע נהוג לחלק את העיסוק במשמעות לשני תחומי מחקר שונים ? מפני שיש לנו סיבות לחשוב שקיימות שתי מערכות חוקים ( או כללים , או עקרונות ) נפרדות , המשפיעות על הבנת מבעים ושונות באופיין זו מזו . ראשית , נדון בהבחנה האינטואיטיבית בין משמעות מילולית לבין משמעות לא מילולית . כאשר דובר כלשהו מביע בהקשר כלשהו את משפט ( , ( 1 הוא יכול להתכוון בדיוק למה שהמשפט הזה אומר . ( 1 ) חם לי . הדובר גם יכול להתכוון לדברים נוספים שלא נכללים במשמעות המילולית של המשפט הזה , למשל , הוא יכול להתכוון לכך שהוא סובל , או שנעים לו . באמצעות המשפט הזה הוא יכול גם לרמוז למישהו שיפתח חלון או יפעיל מזגן . פרגמטיקה היא הענף בבלשנות העוסק בשימוש בשפה . דוברי השפה משתמשים בביטויים לשוניים כדי להעביר את המסרים שאליהם הם מתכוונים , ואחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את הפרגמטיקאים היא כיצד מצליחים הנמ...
אל הספר