כפי שכבר הזכרנו , תהליך רכישת השפה אינו מערב הוראה שיטתית . כמו כן , הנתונים הלשוניים ( הקלט ) של הילדים הם חלקיים וכוללים טעויות ( מעידות לשון , חזרה על מילים , משפטים לא גמורים ) . כפי שכבר ציינו בפרק 1 ( סעיף , ( 1 . 2 . 2 טעויות אלה אינן " מסומנות " כטעויות , כלומר ההורים אינם אומרים לילדים באופן שיטתי אילו משפטים אינם דקדוקיים בשפת היעד ( להזכירכם , מאפיין זה של הקלט מכונה היעדר עדות שלילית ) . על כן בעיקרון , הילד אינו יודע כי עליו להתעלם מנתונים אלו . חוקרים מסוימים אומנם יוצאים כנגד הטענה שנתונים שגויים הם חלק נכבד מהנתונים שאליהם נחשף הילד ( , ( Newport , Gleitman and Gleitman 1977 אבל כפי שהודגם בסעיף , 1 . 2 . 2 גם אחוז קטן מאוד של נתונים כאלה יכול היה להוות בעיה . בפרק 1 הזכרנו שהיעדר עדות שלילית , כלומר היעדר מידע לגבי מה אינו אפשרי , בא לידי ביטוי לא רק בכך שההורים אינם אומרים לילדים אילו משפטים אינם דקדוקיים בשפת היעד , אלא גם בכך שההורים למעשה לא מתקנים את הילדים . תיקון טעות מהווה עדות שלילית , אך הוא נדיר למדי בתהליך הרכישה . בהקשר זה כדאי לשים לב לשני דברים : תגובת ה...
אל הספר