דיבור נשי מתאפיין ב"סימולטניות , " כפי שמציעה פראל , הרי שביקורת מגדרית ( כגון זו של באטלר ) תטען כי גם ה"סימולטניות" היא סוג של מופע מגדרי נרכש , שאינו קשור למין אלא לסוג של אסטרטגיה חברתית שנועדה להתאים את הדוברת למצופה ממנה , וכי מדובר בתכונה נלמדת ומוטמעת עד שנדמה שהיא טבעית . וכך מתארת פראל אופן ביטוי נשי : שימוש בשברירי חוויות , טקסט , סקס , היסטוריה , קצוות של שולחנות כמקבילה לפרגמנטציה של הגוף הנשי , פרגמנטציה של סובייקט המצוי תמיד בחיפוש אחר עצמו והנמצא תמיד מעבר להשגה . טלאים מוזרים , משפטים לא גמורים , תנודות מנטליות , סימוני זמן , חזרות , פלשבקים , היסוסים , הפרעות , דממות [ ... ] כל אלה מדגימים סוג של כתיבה נשית , סוג מסוים של דיבור נשי , או פשוט דיבור . ( 558 ) [ ... ] אם ננסה לקרוא את המאפיינים הללו , על הכוונה המתגלמת בהם , הם שונים ממבני עלילה נרטיביים קונבנציונליים , שבהם השיח והדיאלוג נועדו לקדם את העלילה , לחתור אל סופה ואל פתרונה , ולסנן החוצה את סוג הדיבור המתואר כאן . פראל מתארת טקסטים נשיים כטקסטים שאינם גמורים או נגמרים , כלומר טקסטים נעדרי תכלית עלילתית כמקובל...
אל הספר