בפרק 8 הצגנו את המודל של קורנו לתחרות כמויות בין שני יצרנים שצריכים לבחור בו–זמנית את הכמויות q , q 2 שהם מייצרים . אם הכמות הכוללת שתיוצר היא , Q = q + q 2 אז היצרנים יצטרכו למכור כל יחידת מוצר במחיר P = - AQ כדי שיהיה ביקוש לכל Q היחידות שיוצרו . בהנחה שהוצאות הייצור הן זניחות , הרווח של היצרנים יהיה : בשיווי משקל נאש של מודל קורנו , כל יצרן ייצר q = A 3 והרווח של כל יצרן יהיה : לעומת זאת , כדי למקסם את סך הרווחים שלהם , PQ = ) -A Q ( Q היצרנים היו צריכים לחבור זה אל זה ולייצר ביחד את הכמות Q M = 1 2 ( זוהי הכמות שהיה מייצר יצרן אילו היה מונופול , כלומר אילו היה היצרן היחיד בענף המייצר את המוצר . ( כדי לחלק את הרווח באופן שווה בין שניהם , כל יצרן היה צריך לייצר אז רק , q M = 4 A והרווח שלו היה עולה ל– 178 דוגמה זו מבוססת על הדוגמה ב– Gibbons , R . ) 1992 ( , Game Theory for Applied Economists , Princeton University Press , section 2 . 3 . C A 179 הוא גודל קבוע . הסכם חבירה כזה נקרא קרטל . כפי שניתחנו בפרק , 8 הסכם קרטל אינו הסכם יציב הנאכף מכוח עצמו ; הוא אינו מהווה שיווי משקל נאש במ...
אל הספר