בדיוננו במשחק האולטימטום בפרק הקודם ( בסעיף , ( 21 . 1 מצאנו כי במשחק זה יש רק שני שיוויי משקל תת–משחקיים משוכללים , אשר בשניהם שחקן 1 " ) המציע "( מציע לשחקן " ) 2 המשיב "( להסתפק בנתח אפסי או מזערי מהעוגה , ושחקן 2 אכן מקבל הצעה זו . לעומת זאת , בניסויים של המשחק חלק גדול מהמשיבים סירבו לקבל הצעות שנראו להם בלתי הוגנות , ושהיו נמוכות בהרבה ממחצית העוגה . עבור משיבים אלה , התשלום הכספי אינו משקף את העדפותיהם , והם " סובלים " כאשר החלוקה היא בלתי הוגנת על פי תפיסתם . נניח , אפוא , שלאחר שהמציע שוטח את הצעתו כיצד לחלק עוגה בת X = 4 נתחים , Y למשיב ו– 4 - Y למציע , הטיפוס של המשיב נבחר באופן אקראי : 1 בסיכוי 2 המשיב הוא " חומרני " - התשלום הכספי שהוא מקבל מייצג את העדפותיו , ולכן הוא מקבל כל הצעה ; Y < 0 ואילו בהסתברות המשלימה המשיב הוא " רודף צדק , " ונעלב אם ההצעה Y נופלת מ– . 2 למשיב " רודף צדק " התועלת היא , על כן , , Y - 2 ולכן הוא מקבל רק הצעות . Y < 2 איור 22 . 1 מתאר את עץ המשחק . שחקן 1 יכול להציע אחת מתוך 5 הצעות אפשריות : . Y = 0 , 1 ,..., 4 לאחר מכן , הטבע " מגריל " את הטיפוס...
אל הספר