בדוגמה שבסעיף 20 . 2 . 3 ראינו כי המודל שבאמצעותו תיארנו השקעה מקדימה בפרסום , יכול לתאר גם השקעה ממשלתית בסובסידיה . לכן , כפי שראינו לעיל , אם נפעיל מודל זה למקרה שבו שתי ממשלות שונות מסבסדות , בו–זמנית , את החברות הפועלות בתחומן , התוצאה תהיה גרועה יותר לשתי החברות ( ולכן גם לשתי המדינות ) בהשוואה למצב שבו שתי המדינות גם יחד נמנעות ממדיניות התמיכה . מתוך הבנה זו משקיעות מדינות העולם מאמץ רב–שנים בכריתת הסכמים רבלאומיים , שעל פיהן המדינות מתחייבות להפחית או להימנע כליל מסובסידיות מסוג זה , כמו גם להפחית או להימנע מהטלת מכסים על סחורות שהן מייבאות ממדינות מתחרות השותפות להסכמים . חלק חשוב מהסכמים אלה נידון במסגרת ארגון הסחר העולמי . ( WTO – World Trade Organization ) ארגון זה נוסד , ב–1995 והחליף את מנגנון הסכמי הסחר שקדם לו , ההסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר . ( GATT - General Agreement on Tariffs and Trade ) בארגון הסחר העולמי חברות רוב מדינות העולם ( וישראל בכללן , ( ובמסגרתו נחתמו עד כתיבת שורות אלה כ– 60 הסכמי סחר , המחייבים את כל חברות הארגון . הניתוח שבפרק זה מבהיר את הקושי המהותי...
אל הספר