אחד ממאפייניה הבולטים של התקשורת האלקטרונית והכתובה בימינו הוא שהיא הופכת את המשוואה "פוליטיקה = גבריות ממוסדת" להנחה מובנת מאליה של הסדר החברתי . כך , למשל , בארצות הבתר תעשייתיות שבהן התקשורת היא המפותחת ביותר בעולם , הייצוג הרווח של נשים נע בדרך כלל בין האישה כאם וכרעיה לבין האישה כאובייקט מיני . רצף זה מבנה את האישה כאדם רגיש , חלש , עסוק בחיי היומיום – בעיקר בקניות ; באופן אירוני , רצף זה גם מבנה את האישה כייצור מיני העסוק רק בעצמו שכל מטרותיו הן להקסים גברים . ייצוגים סותרים אלה כמובן מנציחים ומעצימים את המרחק הנורמטיבי בין " עולם האישה" לבין העולם הפוליטי , בעיני הנשים והגברים כאחד . התוצאה היא שלנשים כשחקניות פוליטיות קשה להשכיח את אותם דימויים ולשכנע את הבוחרים ואת הבוחרות שהן מועמדות ראויות ושאפשר לסמוך עליהן . בשני העשורים האחרונים נוסף ייצוג תקשורתי המבנה את האישה כקורבן אלימות ( הכאת נשים , אונס , סחר בנשים , . UNPAC 2006 4 5 ממד מעמדי זה קיים כמובן גם בקרב הגברים , אולם הוא פחות מכריע היות ולגברים יש , בדרך כלל , שליטה במשאבים הכלכליים . להרחבה בסוגיה זו Skjeie & Siim 200...
אל הספר