הפוליטיקה כ"גבריות ממוסדת" נשענת בראש ובראשונה על ההנחה הרווחת , שלפיה הזירה הפוליטית שייכת לגברים , ולהם הזכות וגם החובה לקבוע את כללי המשחק הנדרשים . הסיבה לכך היא , שבאופן טבעי ו / או בעקבות תהליכי סוציאליזציה מתאימים , לגברים יש את התכונות הנחוצות לכך . ביסוד הנחה זו קיימת גם אותה גישה הרואה בנשים " נטע זר" בפוליטיקה , היות וכרעיות וכאימהות , תכונותיהן הבסיסיות ממקמות אותן קודם כל בספירה המשפחתית . על כן , לעתים , אין הנשים עצמן רואות את עצמן כשייכות וכמתאימות לפוליטיקה ואין הן מאמינות שיש להן בכלל סיכוי להצליח בזירה זו . לפעמים מלוות עמדות אלה גם בראיית הפוליטיקה כ"משחק מלוכלך" המתבסס על כוחנות , אינטרסים אישיים , שחיתות , צביעות , דורסנות וכיוצא באלה – תכונות המנוגדות למה שקרוי ה"טבע הנשי . " התוצאה היא , שלעתים אין הנשים מוכנות לקבל אפילו הכשרה איזושהי ( בית ספר למנהיגות פוליטית , למשל ) שתכשיר אותן למעשה הפוליטי והן מסרבות לקחת על עצמן כל תפקיד ציבורי . במילים אחרות , המחסומים הפסיכולוגיים , גם היום , גורמים לכך שחלק מהנשים מוציאות את עצמן מראש מהזירה הפוליטית ובעיקר ממוקדי הכו...
אל הספר