פמיניזם פוסט־מודרני

לקולות אלה שערערו על שיח האוניברסליות בפמיניזם של הגל השני של הפמיניזם יש להוסיף גם את הזרם המכונה לא אחת פמיניזם פוסט מודרני . זרם זה צמח על רקע התסיסה האינטלקטואלית והפוליטית שאפיינה את צרפת בסוף שנות השישים ובמרוצת שנות השבעים , אחרי אירועי מאי . 1968 נציגותיו הבולטות של זרם זה , הלן סיקסו ג' , ( 1937- , Cixous ) וליה קריסטבה ( 1941- , Kristeva ) ולוס איריגרי , Irigaray ) ( 1932- התנגדו גם הן לשיח האוניברסלי , שבו הן ראו ביטוי לשליטה הגברית והוכחה למחיקת הקול הנשי . בהתבסס על תחומי דעת מגוונים כגון ספרות , בלשנות , סמיוטיקה , פסיכואנליזה ופילוסופיה , הן טענו שהשפה יוצרת את המציאות ולכן השיח הגברי האוניברסלי , המופנם במודע ובתת מודע של הנשים ושל הגברים כאחד , מהווה אמצעי בסיסי ומרכזי להכפפת הנשים לשליטה הגברית פטריארכאלית . במקום זאת , הן ביקשו ליצור שפה וידע חלופיים , שיאפשרו לנשים לספר את עצמן במילים ובשפה שלהן , בעזרת כתיבה נשית ודרכי חשיבה נשיות , ולחתור על ידי כך תחת הסדר החברתי הגברי . אף על פי שסיקסו , קריסטבה ואיריגרי ביטאו לעתים דעות שונות ולא אחידות , שלושתן התנגדו ל"פילוסו...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה