על פי ההיגיון הפשוט , נראה כי אי אפשר להפריד בין התורה הדמוקרטית ליברלית לבין רעיון הפמיניזם . את הדמוקרטיה הליברלית אפשר להגדיר כהליך פורמלי מוסכם , המאפשר את החלפת " שלטון העם למען העם על ידי העם" בקהילה נתונה , בזמן מוגדר וקבוע מראש , תוך כיבוד זכויות הפרט והמיעוט ובהתאם לעקרון השוויון האוניברסלי של זכויות האדם . במקביל , את הפמיניזם אפשר להגדיר כרעיון המקדם את זכויות האדם ואת זכויות האזרח של כלל הנשים בחברה כפי שהן הוגדרו ב 1789 במסגרת הצהרת זכויות האדם במהלך המהפכה הצרפתית , ובשנת 1948 במסגרת ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם , באו"ם . לכאורה משולבים אפוא השניים זה בזה . יתרה מכך , על פי אותו היגיון פשוט , מהווה הדמוקרטיה הליברלית את הקרקע הפורייה הנחוצה על מנת שהרעיון הפמיניסטי יוכל להתגבש , להתפתח ולהשפיע . כמו כן , אף זאת על פי אותו היגיון , מהווה הפמיניזם חלק אינטגרלי של הדמוקרטיה הליברלית בכך שהוא תורם לביסוסה ברמה הרעיונית וברמה המוסדית . ואולם , התבוננות היסטורית בקשר ה"מובן מאליו" שבין דמוקרטיה לפמיניזם והתייחסות עכשווית למיסודו בעידן הגלובלי , מובילות למסקנה , שחיבור ...
אל הספר