הכנסה מוגדרת , בין היתר , כתמורה בגין פעולה שאדם מבצע . לאור זאת נשאלת השאלה : האם תמורה שאדם מקבל כדי להימנע מעשייה , דוגמת הימנעות מתחרות או מהקמת עסק מתחרה , הימנעות מגילוי סודות מסחריים , יכולה גם היא להיחשב הכנסה ? האם העובדה שבסיס העסקה בין הצדדים הוא בחזקת " אי עשייה" יש בה כדי להוציא את התמורה המשולמת מגדר הכנסה פרותית ? שאלה זו של מיסוי תמורה בגין התחייבות ל"אי עשייה" נדונה בפסק דין הולצמן אלי , שהיה בעל מניות ומנהל בחברה . בשנת 1989 מכר אלי הולצמן את מניותיו בחברה וחתם על הסכם ולפיו יימנע מלהתקשר עם עסק מתחרה או מלעזור בהקמת עסק דומה במשך חמש שנים . בתמורה להתחייבות זו קיבל אלי הולצמן תשלום חודשי צמוד למדד בסך ש"ח 7 , 000 לחודש למשך 42 חודשים וכן ש"ח 6 , 000 בתשלום חד פעמי . הולצמן טען כי מדובר במכירת מוניטין ( שיעור המס בשל מכירת מוניטין היה נמוך משיעורי המס הרגילים , ( ואילו פקיד השומה טען כי מדובר בהכנסה מעסק או ממשלח יד על פי סעיף ( 1 ) 2 לפקודה , ולחלופין הכנסה החייבת במס מכוח סעיף . ( 10 ) 2 בית המשפט דחה את ערעורו של הולצמן וקבע כי יש להתייחס לתמורה שהתקבלה באותו אופן ...
אל הספר