לפי תקנת תיקון 22 לפקודת מס הכנסה משנת 1975 לא נכללו הפרשי הצמדה בגדר מקורות ההכנסה המופיעים בפקודת מס הכנסה . הסיבה לכך הייתה שיש לראות את הפרשי ההצמדה ( למדד המחירים לצרכן בדרך כלל ) כשומרים על ערכה של הקרן , בערכים ריאליים , ואי אפשר אפוא לומר כי בעל הקרן התעשר ביחס למצב הקודם . וכך , הפרשי הצמדה נחשבו הכנסה שבהון , וכל עוד לא היה רווח הון חייב במס – לא חויבו הפרשי ההצמדה במס . בתיקון 22 האמור הוספו לסעיף ( 4 ) 2 לפקודה הפרשי הצמדה כמקור הכנסה . על פי הנוסח המקורי כללה ההגדרה רק הפרשי הצמדה שמקורם ביחסי לווה ומלווה , אך בתיקון 32 לפקודה שונתה ההגדרה והורחבה . שינוי נוסף להגדרה נקבע בשנת 2002 בתיקון 132 לפקודה , כמו שיובא להלן . בשל העובדה שבמקרים רבים הפרשי הצמדה אינם תוספת לעושרו של אדם במונחים ריאליים , קבע המחוקק פטורים שונים , בייחוד במישור הפרטי של יחיד , כמו שנראה בהמשך הלימוד . . 32 בתיקון זה נקבע כי תשלום הפרשי הצמדה ייחשב הוצאה . סעיף 1 לפקודה מגדיר הפרשי הצמדה כדלקמן : כל סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה – עקב הצמדה לשער המטבע , למדד המחירים לצרכן או למדד אחר , לרבות הפרשי ש...
אל הספר