כמו שצוין לעיל , פקודת מס הכנסה אינה מגדירה דיבידנד , וכפועל יוצא מכך גם אינה קובעת כל מגבלה על סכום חלוקתו או על הסכום היכול להיחשב דיבידנד . חוק החברות קובע שתי מגבלות על חלוקת דיבידנד כדלהלן : א . מבחן הרווח . ב . מבחן יכולת הפירעון . על פי החוק , חברה רשאית לחלק דיבידנד רק אם לא תפגע החלוקה ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה . כמו כן החברה יכולה לחלק דיבידנד רק מתוך רווחים חשבונאיים שיש לה – חלוקה של דיבידנד בהיעדרם של רווחים כאמור מהווה משום הפחתת הון אסורה . בבסיס המגבלה כאמור עומד רצון המחוקק למנוע מחברה חלוקת כספים לבעלי המניות שלה , חלוקה שבשלה לא תוכל החברה לעמוד בהתחייבויותיה לגורמים שהם צד שלישי . סעיף 302 לחוק החברות קובע מהי חלוקה מותרת : ( א ) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה ( להלן – מבחן הרווח , ( ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות , בהגיע מועד קיומן ( להלן – מבחן יכולת הפרעון . ( חוץ ממבחן הרווח , על פי הסעיף חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה ובלבד שאין חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות ו...
אל הספר