החל בשנות השבעים של המאה ה 20 נשמע קולן של חוקרות פמיניסטיות שקראו תיגר על הזרם המחקרי המרכזי בחקר מדינת הרווחה . לטענתן , מחקרי הזרם המרכזי , על גוניהם השונים , לקו בהיעדר התייחסות ליחסי הכוחות המגדריים בחברה ולהשפעתם השלילית על חייהן של נשים . לשון אחר , המחקרים הללו התעלמו מהחלוקה המגדרית של שוק העבודה , מיחסי הכוחות ומחלוקת התפקידים בתוך המשפחה , והתייחסו לתלות הכלכלית של נשים בבני זוגן כעובדה מובנת מאליה . זאת ועוד , לטענת החוקרות הפמיניסטיות , בתהליכי חלוקת המשאבים במדינת הרווחה נוצר מגדור של ההטבות , וזאת משום שמשמעותן של זכויות חברתיות אינה זהה לגברים ולנשים . כך , נשים הוגדרו כזכאיות להטבות , בדרך כלל , בשל היותן אימהות , רעיות או אלמנות , היינו , הגדרת זכויותיהן נעשתה על בסיס צורכי המשפחה , האימה וּ ת וצרכים קיומיים בסיסיים . מנגד , גברים נהנו מזכויות חברתיות ומן ההטבות הנגזרות מהן בעיקר על בסיס של עבודה בשכר . כך , זכויות חברתיות , לטענתן של חוקרות פמיניסטיות , אינן אוניברסליות אלא . 49 ענת הרבסט , " מעלובת הנפש במשפחה שבורה לזעקת קול אם : אמהות חד הוריות בישראל — מדיניות ה...
אל הספר