לאחר שהמועצות האזוריות החלו להיכנס לנעליהן של המערכות השיתופיות ולספק שירותים מוניציפליים לתושבים החיים בתחומן , הוחלו עליהם כל הכללים המקובלים ברשויות המקומיות לגבי מקורות המימון של תקציביהן , שהעיקריים בהם הם מיסים ותשלומים אחרים המוטלים על תושבים ונכסים בתחום הרשות , השתתפויות של משרדי הממשלה במימון השירותים הממלכתיים , ומענקי איזון . מבחינת החוק , השינוי המשמעותי חל כאמור בשנת , 1993 בעקבות חוק ההסדרים במשק המדינה שהתקבל בסוף , 1992 ובמסגרתו החיל המחוקק על המועצות האזוריות את חוקי הארנונה . בהתאם לכך הוסמכה המועצה להטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה ( סעיף 8 לחוק . ( את גובה הארנונה לפי סוגי הנכסים קבעו בתקנות שר האוצר ושר הפנים , והם קובעים גם את כללי עדכונה משנה לשנה . המשמעות היא , שלאחר שנקבעה הארנונה בפעם הראשונה , יש למועצה מרחב תימרון מוגבל בכל האמור בשינויה . יחד עם זאת , יש למועצה סמכות לגבות אגרות ותשלומים אחרים לפי שיקול דעתה , כמפורט בצו המועצות האזוריות ( סעיפים ) 68 א ) ו . (( א ) 69 כמו לגבי כל רשות מקומית אחרת , הצו מסמיך את המועצה לגבות את המיסים בא...
אל הספר