כאמור לעיל , במשך עשרות שנים הוגבלה כניסתם של תושבים חדשים ליישובים כפריים קיימים בעזרת חסמים מוסדיים . הכניסה ליישוב שיתופי הייתה מותנית בקבלה לחבר וּ ת באגודה השיתופית של היישוב , וביישוב שאיננו קיבוץ או מושב שיתופי התאפשר הדבר כמעט אך ורק באמצעות רכישת זכות במשק חקלאי . רק מיעוט קטן מבין היישובים הכפריים יצאו מכלל זה . התמונה החלה להשתנות בשנות ה 60 של המאה ה , 20 עם הופעתו של ביקוש מצידה של אוכלוסייה עירונית למגורים בכפר , בשל שיקולים של איכות חיים , ללא קשר לעיסוק בחקלאות . תופעות דומות התרחשו גם במדינות אחרות , ( Robinson 1990 ; Lewis 1998 ) אבל בישראל היה ביקוש זה חסום במידה רבה בשל העדר היצע . היצע כזה החל להופיע באמצע שנות ה 60 של המאה ה 20 בעקבות המיתון ששרר בארץ באותה עת , ובשל רצונם של חלק מבעלי המשקים לנטוש את החקלאות ואת היישובים הכפריים , אולם הוא כלל משקים חקלאיים בלבד , וניצלו אותו בעיקר אנשים שהייתה להם זיקה כלשהי לחקלאות , גם אם לא כעיסוק עיקרי ( אפלבום . ) 1986 החל באמצע שנות ה 70 של המאה שחלפה נוצר במרחב הכפרי היצע חדש , הפעם ללא זיקה לחקלאות , עם ייסודם של הי...
אל הספר