השלטון המקומי הכפרי בישראל כפי שהוא מ וּ כר היום הוא תוצאה של התפתחות הדרגתית לאורך שנים , שבהן חלו שינויים מפליגים הן בפריסה המרחבית שלו , הן במספר היישובים המשתתפים בו והרכבם לפי צורות היישוב , והן בתשתית החוקית שעל פיה הוא פועל . היישובים היהודיים הכפריים שהחלו לקום בארץ מסוף המאה ה 19 ואילך התנהלו בתחילה באמצעות ועדים שבחר ציבור התושבים , והם פעלו על פי כללים שנקבעו בהסכמה פנימית . את תפקיד הייצוג כלפי חוץ מילאו מוכתרים שהתמנו לתפקידם תחילה על פי החוק העות'מאני ( אלעזר , ( 2001 ולאחר מכן על פי פקודת הנהלת כפרים של ממשלת המנדט הבריטי משנת 1944 ( שפט . ( א 1992 שילובם של היישובים הכפריים במערכות של שלטון מקומי סטטוטורי החל רק לאחר החלתו של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל , וביוזמתו . בשנות ה 30 של המאה ה 20 החלו להתפתח במרחב הכפרי התארגנויות מרצון של יישובים שיתופיים , שחיפשו פתרון לחסרונות הנובעים מממדיהם הקטנים והקימו לצורך זה מסגרות ארגוניות על בסיס אזורי . מסגרות אלה , שנקראו בשם גושים , מילאו עבור היישובים משימות שונות בשורת תחומים — בתחום הכלכלי , בתחום הייצוגי פוליטי , בתחום ...
אל הספר