עד שנת 1977 הייתה המסגרת הממשלתית של מדינת הרווחה הישראלית סוציאליסטית במוצהר , אך בתחום העירוני כלל המצב המוסדי מלכתחילה היבטים מעמדיים ברורים כפועל יוצא של תכנון , תיקצוב , ושיוך נכסים , ובמקומות רבים התעצמו עקב כך פערים שהתקיימו טרם קום המדינה ( ראו חלק ב , ( ונוספו פערים חדשים . ראשית , ההקצאות והחוזים בנושאי דיור וקרקע היו שונים : מצד אחד הוקמו פרברים ואזורי מגורים עבור " מיגזרים מקורבים , " ומן הצד האחר , בהמשך הדברים הוגדרו ה"מהגרים , " שיושבו בזמן המלחמה בבתים נטושים של ערבים , כ"פולשים , " או שוכנו בשכונות דיור ציבורי בפריפריה הארצית והעירונית ( יפתחאל וקדר . ( 2000 בהתאם ליכולת הכלכלית באותם ימים , משפחות שעמד לרשותן הון משלהם לצורך השקעה בדירה זכו להנחות משמעותיות ולהלוואות נוחות וגם לחוזי חכירה לדורות , שהומרו בהמשך בהיוון , ולאחרונה אף בבעלות מלאה . לעומתם , משפחות ויחידים חסרי הון נאלצו להסתפק בשכירות ללא יכולת הורשה , במסגרת " הדיור הציבורי" ובמפעלי השיקום הממשלתיים ( יפתחאל וקדר . ( 2000 כך , למשל , במפעל " החיסכון לבניין , " שתוכנן ומומש בפרברי הערים הגדולות , נועדה הב...
אל הספר