מרבית השטח הכלול היום בתחומי הנוף העירוני המקומי נבנה מאוחר יחסית בהשוואה לערים בעולם , ותוך צמיחה מהירה הפך נוף זה ממיקבץ מפוזר של יישובים קטנים לארץ מעוירת וצפופה במיוחד . בתוך כך נפרסו שכבות של התבדלות ונוצרו פערי פיתוח והזנחה , ומעליהן שכבות של תוכניות שיקום , צמיחה והתחדשות עירונית . על כל אלה אמונה היום המערכת המדינתית של התכנון וניהול המרחב , שהוקמה כביטוי מובהק לערכי הפרויקט הלאומי , כהמשך לדפוסי המעורבות של הממסד הציוני עד , 1948 ותוך התבססות על מוסדות וחוקים בריטים ועות'מאניים ועל התהליכים שהתקיימו כאן עד הקמת המדינה ( ביגר ; 1986 גולן ; 2001 גלעדי וגולן . ) 2001 לכן , כרקע לניתוח התכנון והבנייה בערים מאז קום המדינה , אחזור בקצרה לתהליכים שעיצבו את המרחבים העירוניים וניהולם עוד קודם לכן , לצורך זיהוי דגמי הפעילות וההתיישבות המשכיים בכלים מורפולוגיים , תכנוניים ומבניים . אעבור בקצרה על הידע הקיים ביחס לדפוסי מיסחור ורכישות הקרקע , עוצמות הצמיחה העירונית וכיווניה , ההתערבות הממסדית והקולוניאלית , וכן התחרות והמאבק בין מפלגות , זרמים , עדות ודתות בתוך מרחבי הערים . אתייחס לתיפקו...
אל הספר