כפי שהראינו למעלה , אמצעי ההכוונה , ההסדרה וההתערבות התכנונית נתונים לשינוי רעיוני מהותי . מנגד , המערך הפיסי שעליו הם חלים הוא רב שנים , ולעיתים היסטורי ועתיק יומין . נכללים בו שטחי קרקע , תשתיות , דרכים ומבנים , כולם נכסים גדולים וקשיחים יחסית , ששמם — נכסי דלא ניידי — מבדיל אותם מנכסי הון , תרבות וחברה אחרים . כפי שנראה כאן , צורות התכנון והארגון של נכסים אלו מבטאות יחסים חברתיים משמעותיים , בין אם מדובר בנכסים פרטיים ובין אם בנכסים ציבוריים . מהויות אלו נחקרות במסגרת מתודה העוסקת במורפולוגיה העירונית , וקושרת בין עקרונות הפריסה היישובית והפיתוח הפיסי באמצעות זיהוי דמיון והבדלים באופי הפיתוח בזמנים שונים ובמקומות שונים . ( Larkham 1998 ) נתוני הבסיס למחקר המורפולוגי הם מיקום במרחב , בעלויות , צורות וממדי מגרשים ומבנים — כולם גורמים בעלי השפעה מובהקת על הפיתוח היישובי . ( Whitehand 1987 ) כך , למשל , מסבירים חוקרי המורפולוגיה הבדלים עקרוניים באופי הפיתוח בין שולי הערים הישנות וההיסטוריות ומרכזיהן : מגרשים קטנים ונכסים בבעלויות שונות ורבות נמצאים לרוב זה דורות במרכז הוותיק , שמתוקף הצ...
אל הספר