בתקופות התכנון השונות התמודדו עם שינויים בעיר בדרכים הקשורות לתפיסה הרעיונית מובילה שלה , וגם לתפיסה אידיאולוגית של תפקיד הרשויות בפיתוח ובהסדרת הפעילות בה . במודרניזם הובילה השאיפה להסדרה היררכית ולתיאום " מלמעלה" של פעולות השוק הפרטי והממשל לגיבוש תוכניות רחבות ארוכות טווח . בפוסטמודרניזם עברו לתוכניות קטנות היקף שהכנתן מהירה יותר , כמענה לדינמיות העירונית , מתוך שאיפה למיגוון ולעידוד מיגזר הבנייה הפרטי גם יחד . מכאן , שברמה המערכתית התבטא השינוי הפוסטמודרני בוויתור על השאיפות לתיאום היררכי בין קני המידה המרחביים השונים , ובחתירה לגמישות תכנונית . מנגד , ברוב המדינות הובן די מהר כי גמישות מוחלטת ונטישת התפיסה ההיררכית המתאמת יוצרות סיכון לאובדן שליטה על המרחב . וכך החלה להתבהר שאלה מערכתית המעסיקה גם היום את מערכות התכנון וחוקריו — כיצד ניתן לשלב את השאיפות , ההבנות וההישגים של התפיסה המודרניסטית ההיררכית רציונלית עם הצורך בגמישות ובהתמודדות עם המורכבות הגדולה של העיר . אלפסי ופורטוגלי ; Alfasi and Portugali 2004 ) אלפסי , 2001 ( 2006 מתייחסים לכך במונח " דילמת הגמישות והוודאות , " א...
אל הספר