דיון בזכויות פיתוח הוא למעשה דיון בתכנון מרחבי . להבדיל מניהול זכויות הקניין בקרקע , תכנון מרחבי עוסק בשאלה : מה מותר ומה אסור לפתח על הקרקע ? כזכור , חוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858 כרך את זכויות הקניין וזכויות הפיתוח בחבילה אחת : זכויות הקניין העניקו גם זכויות פיתוח , ושתי חבילות הזכויות נגזרו מן המיקום של הקרקע ביחס לשטחו הבנוי של היישוב . השלטון המנדטורי היה הראשון שהפריד בין זכויות הקניין לבין זכויות הפיתוח , ולמעשה הלאים כמעט באופן מלא את זכויות הפיתוח . בשנת , 1921 שנה לאחר כינון הממשל האזרחי של המנדט , פורסמה פקודת בניין ערים , 1921 אשר התוותה גישה ריכוזית למערכת התכנון באמצעות הקמתה של הוועדה המרכזית לתכנון ערים . תפקיד הוועדה היה להכין תוכניות בניין עיר עבור רשויות מקומיות , ולשמש גוף מייעץ לנציב העליון בנושא תכנון . רק לנציב העליון הייתה סמכות לחתום על תוכניות בניין ערים . גוף תכנוני נוסף היו ועדות תכנון מקומיות שפעלו בערים , ואמורות היו ליישם את התוכניות של הוועדה המרכזית לתכנון . באותה עת לא היו ועדות מחוזיות , והדבר נבע מן התפיסה שתכנון הוא עניין עירוני בלבד , ואין לו ולמ...
אל הספר