מדיניות מרחבית היא כלי בידי רשויות השלטון להגשמת יעדים פוליטיים , ביטחוניים , חברתיים , כלכליים וסביבתיים — היא חותרת לייצר מחדש את המרחב על בסיס המרחב הקיים , כפי שהתפתח עם הזמן . המרחב אינו מקום מופשט . הוא הבמה שעליה מתנהלות החברה , המדינה , והכלכלה . לכן , מדיניות מרחבית עוסקת בניהול החברה והכלכלה באמצעות עיצוב המרחב . מנגד , שינויים חברתיים כלכליים ניכרים בעיצוב המרחב . למדיניות המרחבית זיקה לשלטון המקומי . מצד אחד , עיצוב השלטון המקומי , אופי ניהולו והתוויית גבולותיו מהווים מרכיב חשוב במדיניות המרחבית , ומצד אחר , השלטון המקומי נוטל חלק פעיל בעיצובה וביישומה של המדיניות המרחבית . מכאן , שחשיפת המדיניות המרחבית של ישראל חיונית להבנת סוגיות מפתח הקשורות בשלטון מקומי בישראל . מדיניות מרחבית נשענת על שתי זרועות עיקריות : תכנון מרחבי ומדיניות ניהול משאב הקרקע . בישראל מוכפפת כל אחת מן הזרועות האלה לסמכות מיניסטריאלית מובחנת , מוסדרת באמצעות מערכת חוקים נפרדת , ומנוהלת באמצעות מערכת ביורוקרטית עצמאית . הזרוע האחת עוסקת בעיקר בניהול זכויות הקניין בקרקע ; הזרוע האחרת מופקדת על תכנון המרח...
אל הספר