עד שנת 1988 היה נחוץ אישור של שר הפנים לכל חוק עזר , אך בעקבות מסקנות ועדת זנבר תוקנו הפקודות ונקבע הסדר חדש . לפי הסדר זה , לאחר שאושר חוק העזר במועצת הרשות יחתום עליו ראש הרשות , וישלח אותו לפרסום ברשומות . במקביל יישלח חוק העזר לעיונו של שר הפנים , ובסמכותו לעכב את פרסום החוק תוך 60 יום , תוך הנמקת העיכוב ומתן אפשרות לרשות לטעון מנגד . לאחר שקיבל את תשובת הרשות בידי השר 3 אפשרויות : ( 1 ) ביטול עיכוב הפרסום ; ( 2 ) פסילת החוק תוך הנמקת צעדו זה ; ( 3 ) החזרת החוק לדיון מחודש במועצת הרשות , בלוויית הערותיו . יש לציין , כי ברוב המקרים לא יעכב השר את הפרסום . סמכות עיכוב ניתנה גם לשר להגנת הסביבה לעניין חוקי עזר בנושא פינוי פסולת למיחזור . עם זאת , ישנם חריגים לכלל שאין נחוץ אישור מוקדם , וישנם מקרים ששר הפנים וכן שרים אחרים חייבים לאשר חוק עזר טרם כניסתו לתוקף . לשר הפנים יש סמכות אישור כזו בשני מקרים : הראשון , השר מוסמך לאשר חוקי עזר של איגודי ערים ; השני , השר מוסמך לאשר חוקי עזר שעניינם הסדרת רחצה , שיט ושירותים נלווים במקומות רחצה . נוסף על מקרים אלו , ישנם חוקי עזר הדורשים אישור ...
אל הספר