כדי להבטיח תיאום בין פעולות רבות במערכת שביצוען מפוצל בין גופים רבים , מומלצת מידה מסוימת של ריכוז . ריכוז נתפס לעיתים קרובות כפתרון לבעיית התיאום . כדי לפתור את בעיית פיצול מכלול המשימה בין ארגונים שונים וכדי להתגבר על הקושי הכרוך בשילוב פעולותיהם , נעשו לא אחת נסיונות למזג את הארגונים וליצור מסגרת ארגונית משותפת , ( department-super ) שלכאורה קל יותר לגבש בה תיאום . אך תיאום אינו פתרון קסם לבעיות שיוצרת חלוקת העבודה . התיאום בפני עצמו הוא תהליך טכני פשוט למדי כל עוד מתקיימים תנאים מסוימים : הגופים שיש לתאם ביניהם מעוניינים בכך , קיימת הסכמה ביחס למטרות ולקדימויות , ישנה הבנה הדדית שכל צד יצא נשכר מהתיאום , והתיאום אפשרי מהבחינה המעשית . במילים אחרות , ההכרזה על תיאום כשלעצמה לא תניע ארגון כלשהו לשתף פעולה בניגוד לרצונו או לנקוט פעולות המנוגדות לאינטרס שלו וליעדיו . התיאום מחייב גיבוש קונסנזוס ויצירת פשרות בין הגורמים השונים , כלומר שינוי התנהגותם כך שתעלה בקנה אחד עם התנהגותם של האחרים . נחזור אם כן למישור המקומי ונראה , כי המצדדים בריכוז מציינים בדרך כלל את היתרון לגודל ( economies ...
אל הספר