כאמור , חלוקת התפקידים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי נגזרת הן מהדוקטרינה הפוליטית שלפיה הוגדרו נדבכי השלטון והן ממארג היחסים שנרקמו עם הזמן בין נדבכים אלו . מדרך הטבע , השלטון המרכזי אינו אוצל מסמכויותיו , במיוחד אם מדובר בסמכויות בתחומים חיוניים לקיום המדינה , כמו ביטחון לאומי , יחסי חוץ , כלכלה וכדומה . אך בחינה של היקף הסמכויות שבידי הרשויות המקומיות במדינה מסוימת בזמן נתון ומימושן בפועל של הסמכויות הללו תזרה אור על נטיות הממשל לביזור השלטון ( דצנטרליזציה ) או לריכוזו ( צנטרליזציה . ( הוויכוח המתנהל כל העת סביב העברת סמכויות לשלטון המקומי וסביב חלוקת העבודה בין נדבכי השלטון השונים טומן בתוכו הן היבטים פילוסופיים פוליטיים והן היבטים מינהליים . בסוף המאה ה 20 ובתחילת שנות ה 2000 נעשתה המערכת הפוליטית העירונית מורכבת יותר מבעבר , כשלצד השלטון המרכזי והמקומי מתקיימות כיום גם שותפויות חדשות — בין השלטון המרכזי והמקומי לבין המיגזר העסקי והמיגזר ההתנדבותי . שותפויות אלו כוללות קבוצות שונות בשלטון ובחברה האזרחית : ביורוקרטים ופוליטיקאים לצד בעלי עסקים , איגודים מקצועיים , תנועות חב...
אל הספר