תכנון מערכת הביטחון הסוציאלי הישראלית החל כבר בתקופת כהונתה של הממשלה הזמנית . בשנת 1949 מינה שר האוצר דאז , אליעזר קפלן , ועדה בין משרדית שהתבקשה לבחון את בעיות הביטוח הסוציאלי ולהגיש הצעות להנהגת ביטוח סוציאלי לאומי . הוועדה ישבה על המדוכה והגישה בפברואר 1950 דוח ובו המלצות להפעלת תוכנית מקיפה של ביטחון סוציאלי . על פי ההצעה שגובשה , התוכנית הייתה אמורה להתבצע בשלושה שלבים : בשלב הראשון הומלץ להסדיר את נושאי ביטוח הזקנה , ביטוח אלמנות ושאירים , ביטוח תאונות עבודה , ביטוח אימהות וביטוח מחלה . בשלב השני הומלץ להנהיג ביטוחי בריאות ונכות . בשלב השלישי והאחרון הומלץ להסדיר ביטוח אבטלה וקצבאות ילדים . בעקבות המלצות הוועדה הבין משרדית הונחה על שולחן הכנסת בפברואר 1952 הצעת חוק הביטוח הלאומי והיא כללה הצעה להסדרתם של ענפי ביטוח אלה : ביטוח זקנה ושאירים , ביטוח תאונות עבודה וביטוח אימהות . ב 18 בנובמבר 1953 עבר חוק הביטוח הלאומי , התשי"ד , 1953 בקריאה שלישית , וב 1 באפריל 1954 הוא נכנס לתוקפו . הסדרת ביטוח זקנה , ביטוח שאירים וביטוח תאונות עבודה בחוק שהתקבל איפשרה למדינת ישראל לאשרר את אמנ...
אל הספר