מורטורי ובקאריה , ג'נובזי ופייטרו וארי היו מאושרים להיות חלק מהמאה ה-18 הנאורה . הם זיהו בתקופתם את שיאה של החירות בביטוי ובחשיבה , באמונה ובכלכלה . אפילו ויקו , הרחוק מרחק רב מענייני ההווה , זיהה את תקופתו כ"עידן האדם" בגלגולה השני , העידן המוצלח ביותר . קווקו וגלאנטי היו מאמינים גדולים בזמנם עד שנות התשעים המאוחרות . יחס זה נוצר לאחר הפסימיזם ההיסטורי מהמאות ה-16 וה . -17 אלה מבין הנאורים אשר חיברו היסטוריות פוליטיות נטו לחלק את הזמן החדש לשלושה חלקים : הרנסנס , הרפורמציה והקונטרפורמיה והעת הקונטמפורלית , הנוכחית , הנעה בין מלחמת שלושים השנה ועד המהפכה הצרפתית . נצעד , אפוא , בעקבותיהם . הרנסנס כיום מקובל להתחיל את העת החדשה משנת , 1492 השנה בה התגלה העולם החדש . את ההיסטוריונים האיטלקיים במאה ה-18 כריסטופר קולומבוס ותגליתו עניינו מעט מאוד . כאשר מורטורי הגיע לשנה זאת ב'האנאלים' שלו , הוא העדיף לספר על " ארוע חשוב" יותר לאיטלקים - בחירתו של אלכסנדר לבית בורג'ה לאפיפיורר אינוצנטיוס . ה-8 גם עובדת מוצאו הגנואי של קולומבוס לא שינתה את היחס אליו ואל הארוע הנודע . לא היתה בלבם חדווה גדולה...
אל הספר