במאה ה-18 איטליה היתה מושג גיאוגרפי או היסטורי אך לא פוליטי או משפטי . איטליה היתה אוסף של מדינות חסות של המעצמות - מלכויות , נסיכויות ורפובליקות . האיחוד הלאומי המלא יושלם רק בשנת 1870 עם צירופה של רומא האפיפיורית . בבליל זה של ישויות חיו להם מלומדים , פילוסופים , היסטוריונים , סופרים , משוררים וסוכני תרבות אחרים . באומה זאת צמחו מושגים כמו תרבות ודת , חברה ומדינה , פילוסופיה והיסטוריה , חיים ומוות . זאת היא אותה איטליה אשר העמידה לרשות העולם את קיקרו המחוקק , יוליוס ואאוגסטוס קיסר הגדולים , קונסנטינוס ואאגוסטינוס המאמינים , גריגוריוס ואינוצנטיוס השאפתנים , דנטה ומקיאבלי ההוגים ואת מיכאלאנ'לו וליאונרדו דה-וינצ'י היוצרים המופלאים . וזאת היא גם אותה איטליה אשר לא קטעה את המסורת והעניקה לעולם גם במאה , ה-18 בהיותה ברובה משועבדת , נתח מ"רוח ההיסטוריה , " אם להשתמש בטרמינולוגיה ההיגליאנית . אמנם לעת זאת לא קמו לה קיקרונים או אאוגסטוסים חדשים , אך רשימת ההוגים שהצליחה לקיים אינה מבוטלת . ברשימה זאת עוסק ספר זה . בראש ובראשונה זהו סיפורו של פילוסוף שכוח-אל בימיו מהדרום , אשר נחשב כיום לאחד ה...
אל הספר